בס"ד

פנינה אולי - מתקשרת ומדריכה לחיים
077-7009393


 

 

 
 
 
 
מה מתבשל בסיר שלך?
 
 
 
מסר מספר 35:
 
 
"שובע הוא ענין יחסי לגודל הסיר ואיכות המזון"
 
 
שיתוף במחשבות:
 
 
המסר הנוכחי מפגיש אותנו עם נושא מרכזי בעולם כולו והוא: בעיית השמנה.
 
גם בארצות של העולם השלישי, אם כי כמובן הרבה פחות, הבעיה קיימת.
 
מדוע אנחנו משמינים?
 
אילו הייתי עורכת משאל-רחוב אני בטוחה שכל אחד היה יודע לענות על השאלה הזו.
 
אנחנו מכירים סיבות שונות להשמנה: קושי להתמודד עם תיסכול, חוסר קבלה עצמית, שעמום, דיכאון, חוסר תכלית ומשמעות לחיים, קושי לעמוד בפיתויים, פיצוי על חסכים, קושי בדחיית סיפוקים, קשיים בתחומי זוגיות, עבודה, יחסים בינאישיים והרשימה ארוכה...
 
לא מדובר כאן על הפרעה של חילוף החומרים או בעיה רפואית אחרת, זה לא הנושא שלנו.
 
האוכל אינו משביע. האוכל מאבד מטעמו. האוכל הופך אמצעי להשגת משהו אחר. ברור לכולנו שאכילת יתר ואכילה לא נכונה גורמים להשמנה ואף אחד לא אוכל יותר מדי כי הוא רעב...
 
מדוע אנחנו לא שבעים? מה קרה לאכילה הפשוטה של ארוחה כדי לשבוע ולהתקיים?
 
הסיבות נעוצות בהתפתחות האנושות בתחום הכלכלי, ברפואה ואפילו בתפיסת העצמי.
 
לא נפרט כאן את כל ההיסטוריה הזאת, מספיק שניתן דעתנו על השינויים שחלו ביחס אל הפרט
בעקבות פרויד והתאוריות שקמו אחריו במאתיים השנים האחרונות.
 
פתאום הפרט הפך להיות במרכז הבמה. כל מה שקשור להגשמה עצמית, ללקיחת אחריות אישית, להתפתחות אישית ושינויים, זכויות הפרט ופרטיות, כל אלה הפכו להיות מרכיב מרכזי בחיים.
 
יחד עם זאת, התפתחו מאוד האפשרויות וההזדמנויות העומדות בפני האדם. האדם מצא עצמו חייב להדביק את קצב החיים, את הדרישות המקצועיות הנילוות לכך, עליו להתאים עצמו לעולם מתועש ולהתפתחות טכנולוגית מואצת, עליו להתחרות עם אחרים על תפקיד או מקום עבודה, עליו להצטיין באיזשהו תחום אם ברצונו להתעשר. עליו לעמוד בדרישות של "מכבש" החיים המודרניים ובציפיות של אחרים ממנו ובאלה שהוא מצפה מעצמו.
 
במקביל התפתחה מאוד התקשורת המציפה אותנו בסטריאוטיפים של יופי, רזון, הצלחה, מעמד, רכוש, סטטוס, גבריות, נשיות, סקס, כסף, צרכנות ועוד.
 
האדם ביסודו לא השתנה. הצרכים הרגשיים שלו לא השתנו. הילד עדיין רוצה להרגיש נאהב על ידי הוריו וזקוק לקבלת אהבתם ללא תנאי. זו אבן הבנין המרכזית שעליה נבנית האישיות ורוב ההפרעות הנפשיות והרגשיות הן תוצאה של שיבוש תנאים אלה.

האדם לא מסוגל לסגור את הפערים הנוצרים בין צרכיו הרגשיים שלא השתנו, כאמור, לבין העולם המנוכר, האדיש והחומרני. פערים אלה תובעים מחירים נפשיים כבדים. האדם מתמודד איתם בדרכים יעילות ולא יעילות והוא מנסה למצוא נחמה, סיפוק מיידי, פיצוי באכילת-יתר.
 
הפרעות רגשיות אינן מבטאות עצמן רק באופן דרמטי. כאשר אנשים נמצאים בלחץ גדול מדי, העומסים עליהם רבים מדי, הם חשים בודדים ולבד במערכה, אין להם מקורות להתמלא באנרגיה חיובית, הם מנסים לרצות את הסביבה ואין להם תוכן או משמעות לחייהם, הנפש נמצאת בריקנות.
 
במצב כזה, הריקנות מתמלאת ומוצפת ממשקעים מודחקים שהאדם סוחב מילדותו ואז מופיעות תופעות כמו: דיכאון, חרדות, חוסר אמונה בעצמי, אכילת יתר, עישון, סמים, אלכוהול.
 
לעיתים עומסים אלה באים להסוות ריקנות זו, אך זה לא אפשרי. אנשים רבים חיים את חייהם בתנאים אלה.
 
המיכל הנפשי שלהם מוצף ואין בהם מקום למזון הנכון שהנפש זקוקה לו. אכילת היתר אינה יכולה להשקיט את הרעב הפנימי לאהבה, חברות, שותפות, נתינה וקבלה, התחשבות, תמיכה, עידוד, אמפתיה, שייכות, הכלה, אינטימיות, מגע. גם לא יכולה להרגיע תחושת כישלון כשלא עמדנו בציפיות שלנו מעצמנו ושל אחרים מאיתנו.
אכילת היתר גם לא תשקיט את המקום הכואב שאנחנו סוחבים מטראומות בעבר.
 
אנשים עם דימוי עצמי נמוך, או בעלי הערכה עצמית נמוכה, שרידים מילדותם, אוכלים אכילת יתר כדי להגדיל את נפח גופם. לא באופן מודע כמובן. אנשים שהורגלו בחיי פינוק ללא גבולות או בהיפך מכך, ננטשו מבחינה רגשית ופיזית, או חשו שאכזבו את הוריהם חשים שגודל הגוף יתן להם תחושת קיום ונוכחות.
קשה להתעלם מאדם שסובל מבעית משקל. ובכך הוא משיג את מטרתו הלא-מודעת לזכות בתשומת-לב מן הסביבה. זהו רצון לא מודע לספק ולפצות את עצמו על חוויית התעלמות שחווה בילדותו או חוויה של פינוק יתר ויחסי תלות שגורמים לו לאותו צורך בתשומת לב.
 
האדם מסתתר מפני הסביבה ומפני עצמו מתחת לשכבות השומן. נשים שהדימוי הנשי שלהן פגוע, יוצרות מצב בו תראינה לא מושכות כדי למנוע התקרבות של גבר. גבר שאינו שלם עם הדימוי הגברי שלו, עלול לראות באכילת יתר פתרון לקשייו ליצור קשר עם נשים.
 
ה"סיר" הפנימי שלנו זקוק ל"מזון" רגשי כדי ליצור תחתית לסיר ולמצוא בעתיד את ה"מכסה" המתאים.
זה תלוי בילדות שלנו. אם גידלו אותנו באהבה, ניצור תחתית ל"סיר" הפנימי. אם לא, כל חוויה חיובית לא תחזיק מעמד והשפעתה תהיה לטווח קצר בלבד.
נוכל להשביע את רעבונינו לרגשות אם יש תחתית לסיר. אז כל חוויה רגשית חיובית תורגש כהישג ונוכל למלא את ה"סיר" הפנימי שלנו בחוויות חיוביות. אז תגדל תחושת הערך העצמי, נהיה מרוצים מעצמנו, הדימוי העצמי שלנו יהיה חיובי ולא נזדקק לאכילת יתר כמנגנון מפצה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
                                                    שיתוף
 
פנינה אולי - יועצת רוחנית, פסיכותרפיסטית ומתקשרת. בית אור-מזור:  טיפול אנרגטי, ייעוץ רוחני, טיפול פסיכותרפי ותקשור. 
  ראשון-לציון     077-7009393         pnina_oly@012.net.il     
מפת האתר
לייבסיטי - בניית אתרים